החלטה בתיק ע"א 2458/03

השופט י' עדיאל:

השאלה שבמחלוקת:

1.       השאלה המתעוררת בתיק זה הנה עד מתי חייב עולה שקיבל פטור (חלקי) מתשלום מס רכישה לפי תקנה 12 לתקנות מס שבח מקרקעין (מס רכישה) תשל"ה- 1975 בגין רכישת קרקע על מנת שתשמש להקמת עסק (או דירה) לממש את מטרת הפטור. לשון אחר, עד מתי חייב העולה להקים על הקרקע את עסקו, ומתי תקום למנהל מס שבח הזכות לגבות מהעולה את דמי הפטור (שלא שולמו) אם מטרת הפטור לא תמומש והעסק לא יוקם.

           שאלה זו עולה במסגרת ערעור שהגישה המערערת על החלטת ועדת הערר על-פי חוק מיסוי מקרקעין שליד בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בתיק ע"ש 18/98, בה נדחתה השגתה על החלטת המשיב לחייבה במלוא מס הרכישה עבור המקרקעין שרכשה.

העובדות הצריכות לעניין:

2.        בדיון בפני ועדת הערר לא נשמעו ראיות וההכרעה בוססה על רשימת "פלוגתאות ומוסכמות" שהוגשה על-ידי הצדדים, בה הוסכם כדלקמן: 

             ביום 1.11.90 רכשה המערערת מגרש ברחובות ששטחו 480 ממ"ר (להלן - המקרקעין).

           ביום 14.4.92 הוצאה למערערת שומת מס רכישה בפטור לעולה, כאמור בתקנה 12 לתקנות מס שבח מקרקעין (מס רכישה) תשל"ה-1975 (להלן - התקנות). המערערת זכתה לפטור שכן בעת הרכישה הייתה "עולה" כמשמעותו בתקנה 12(א)(1) לתקנות והיא הגישה למשיב תצהיר לפיו רכשה את המקרקעין לצורך הקמת מבנה שישמש לעסק שלה או של קרוביה. מכוח הפטור חויבה המערערת במס רכישה מופחת בשיעור של 0.5% ממחיר המקרקעין.

           ביום 2.1.95 חתמה המערערת על חוזה קומבינציה עם קבלן להקמת מבנה תעשיה על המקרקעין כאשר 50% מן הזכויות במבנה שיבנה יהיו בבעלותה (להלן - הסכם הקומבינציה).

           ביום 17.7.95 תיקן המשיב את שומת מס הרכישה שהוצאה למערערת וחייב אותה במלוא מס הרכישה, כלומר ללא הפטור לעולה מכוח תקנה 12.

           ביום 6.9.95 הגישה המערערת השגה על השומה המתוקנת. במסגרת ההשגה היא ביקשה להחיל את הפטור לפי תקנה 12 על 50% מהמקרקעין שנותרו בבעלותה על-פי הסכם הקומבינציה. ביום 1.4.96 הודיע המשיב למערערת כי יקבל את הבקשה, ובלבד שתגיש תצהיר כי התמורה מעסקת הקומבינציה (חצי מהמבנה) תשמש כמקום עסק שלה או של קרוביה. משלא הוגש תצהיר כנדרש נדחתה (ביום 19.6.96) ההשגה, אך המשיב ציין בפני המערערת כי יהא מוכן לבחון את עמדתו מחדש לכשיומצא התצהיר הנדרש. 

           משהקמת המבנה לא התקדמה הגישה המערערת תביעה נגד הקבלן וביום 15.7.96 קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב (המרצת פתיחה 1050/96) כי עסקת הקומבינציה בטלה. המערערת דיווחה למשיב על ביטול העסקה ביום 8.8.96.

           ביום 5.2.97 הגישה המערערת השגה נוספת, בה ביקשה, על יסוד ביטול עסקת הקומבינציה, לזכות שוב בפטור ממס הרכישה מכוח תקנה 12. המערערת ביססה גם בקשה זו על התצהיר שהוגש על ידה בתמיכה לבקשתה המקורית למתן הפטור.

           ביום 14.8.97 דחה המשיב גם השגה זו של המערערת מן הטעם כי זו לא המציאה מסמכים המוכיחים את זכאותה לחישוב מס הרכישה לפי תקנה 12, בכלל זה תצהיר עדכני. במכתב נוסף מיום 23.11.97 ציין המשיב, בהסתמך על תקנה 28 לתקנות ונוכח העובדה שחלפו למעלה משבע שנים מיום הרכישה, שאין בכוונתו להחיל את תקנה 12 על רכישת המקרקעין.

           עד כאן רשימת העובדות המוסכמות.

           הפלוגתה שהעמידו הצדדים להכרעתה של הועדה הייתה אחת ויחידה:

"האם בנסיבות דנן, בהן למעלה משבע שנים מיום הרכישה לא נוצלו המקרקעין להקמת עסק, המשמש את העוררת או קרוביה, זכאית העוררת לפטור על-פי תקנה 12(ב)(3)".

החלטת ועדת הערר:

3.        ועדת הערר קבעה על יסוד העובדות המוסכמות כי הודעת ביטול הפטור שניתנה על-ידי המשיב ביום 17.7.95, כשלוש שנים ושלושה חודשים ממועד הוצאת השומה, היא ההודעה הרלבנטית לענייננו. כל מהלך העניינים שלאחר אותה החלטה, בכלל זה ביטול עסקת הקומבינציה, קבעה ועדת הערר, אינו מעלה ואינו מוריד שכן המשיב לא חזר בו בשום שלב מהודעת ביטול הפטור מיום 17.7.95 וביטול עסקת הקומבינציה אינו יכול להחיות את הפטור שבוטל ולהשיב על כנו את הפטור שניתן למערערת בשעתו.